<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך זעירי מן האמוראים הראשונים</h1>
<h2>דף קנו.</h2>
זעירי מן האמוראים הראשונים ותלמיד לר' חנינא ולר' יוחנן ורב היה אדם גדול אפילו תלמידי חכמים של רב אומרין הלכה משמו ועומד על עיקר פי' הברייתות היה דהכי אמר רבא בזבחים פ' ב"ש [מ"ג ע"ב] כל מתניתא דלא מפרש לה (זעירא) [זעירי] לא מיפרשא ומייתי עלה ההיא אם נאמרו קלות ולא נאמרו חמורות וכו'. ובפ' אחרון דזבחים [קי"ב ע"ב] מחוסר זמן בין בגופו בין בבעלים ואיזהו מחוסר זמן בבעלים הזב והזבה ויולדת מי שהקריבו חטאתם ואשמן בחוץ פטורי' עולותיהן ושלמיהן חייב', ובגמרא [שם קי"ד ע"ב] הני בני אשמות נינהו א"ר זעירי תני מצורע בהדייהו, ותו מתמה הני בני שלמ' נינהו, אמר רב ששת תני נזיר, דזעירי קבעוה תנאי דרב ששת לא קבעו תנאי. ותלמידיה דרב אמרי משמ', גרסי' במס' ע"ז שלהי פ"ר ישמעאל [ס"א ע"ב] ר' שמעון בן אלעזר אומר רשות גוים אחת היא, ובגמרא איבעי' להו ר' שמעון בן אלעזר לקולא או לחומרא, רב נחמן אמר זעירי להקל, ורב יהודה אמר זעירי להחמיר, ובהקומץ רבה [מנחות כ"א ע"א] אמר רב יהודה אמר זעירי דם שמלחו אינו עובר עליו, ותו התם אמר רב גידל אמר זעירי דם בין לח בין יבש חוצץ, וכמה הלכות אמר זעירי א"ר חנינ' (דם שבשלו אינו עובר עליו, ותו מייתי' הת') דגרסינן התם בהקומץ רבה אמר זעירי אמר ר' [חנינא] דם שבשלו אינו עובר עליו, ותו מייתינן התם ההיא דבהמה המקשה הל' דבן פקוע [חולין ע"ה ע"ב], דא"ר שמעון שזורי אפילו בן חמש שנים וחורש בשדה שחיטת אמו מטהרתו אמר זעירי א"ר חנינא הל' כר' שמעון שזורי, וההיא דפר' ישמעאל במס' ע"ז [נ"ג ע"א] מכרה או משכנה ר' אמר בטל וחכמי' אומר' לא ביטל, ובגמ' זעירי אמר ר' חנינא ורב ירמיה בר אבא אמר רב חד אמר מחלוקת בצורף גוי, ואע"ג דתלמיד דר' יוחנן הוה כדאיתא בפ"י יוחסין [קדושין ע"א ע"ב] דגרסי' זעירי הוה משתמיט מר' יוחנן דהוה אמר ליה תא נסיב ברתין עד מטו עורקמא דמיא ארכביה זעירי לר' יוחנן א"ל אוריתן כשירה ברתין לא כשרן אפילו [הכי] פליג עליה ועל רב כדאיתא בהמניח את הכד הל' ההופך את הגלל [ב"ק ל' ע"ב] דמסקינן כל הקודם בהן זכה, ובגמ' אמר רב בין בגופן בין בשבחן, ר' זעירי אמר לא שנו אלא בשבחן אבל בגופן לא. ופליג נמי על ר' יוחנן דגרסי' בפ' אחרון דמס' מנחות [ק"ז ע"ב] תנן התם במס' שקלים פ' י"ג שופרות ששה לנדבה כנגד מי אמר חזקיה כנגד ששה בתי אבות הכהנים ור' יוחנן אמר מתוך שהנדבות מרובות תקנו להן שופרות הרבה כדי שלא יתעפשו המעות, זעירי אמר כנגד פר וכבש וכ'. וגרס' נמי בפ' אחרון דסדר יומא [ע"ז ע"ב] ת"ר ההולך להקביל פני רבו או פני אביו או פני מי שגדול הימנו עובר עד צווארו במים ואינו חושש ואיבעי' להו (תלמוד) רבה לגבי תלמידא מאי אמר רב יצחק בר חנא אנא חזיתיה לזעירי דאזל לגבי רב חייא בר אשי תלמידיה, ורב אשי אמר ההוא רב חייא בר אשי דאזל לגבי זעירי (תי') רביה ופליג רב אשי ואמר (רבא) [רבה] על תלמיד לא ידעינן אי שרי ותרווייהו מודו דרב חייא בר אשי שהיה מן הזקנים ותלמיד לרב שהיה תלמיד לזעירי כשאר תלמידי רב. וגרס' נמי בפ"ח שרצים [שבת ק"ט ע"א] אמר רב חסדא שירקא טויא שריא פעפועי ביעי אסירי, דביתהו דזעירי עבדא לרב חייא בר אשי ולא אכל אמרה ליה לרבך עבדי ליה ואכל, לרבך היינו זעירי. ונראה כי לאחר פטירתו של זעירי ניסת לרב חייא בר אשי, ודכוותה גרסי' בפר' אליעזר תולין הל' ונותנין ביצה לתוך מסננת של חרדל [שבת ק"מ ע"א], איתמר חרדל שלשו מערב שבת למחר אמר רב ממחו בכלי ואין ממחו ביד וכו', עד איתמר ר' אלעזר אומר אחד זה ואחד זה אסור ור' יוחנן אמר אחד זה ואחד זה מותר, אביי ורבא דאמרי תרווייהו אין הל' כר' יוחנן וכו' עד דביתהו דזעירי עבדא ליה לרב חייא בר אשי ולא אכל אמרה ליה לרבך עבדי ליה ואכיל.
